ביום חמישי בבוקר [29 בינואר], יממה אחרי ההתקפה הקטלנית של חיזבאללה על סיור צה"ל בהר דב, התייצבה מספר 2 במחנה הציוני ציפי לבני באולפן Ynet, ובסבר פנים חמור הסבירה לצופים שראש הממשלה בנימין נתניהו פגע בכושר ההרתעה של מדינת ישראל, וטענה שיחסיו הגרועים עם ממשל אובמה עולים לנו בביטחון.
זוהי כמובן עמדה לגיטימית ומוצדקת, גם עבור מי שישבה עד לפני חודשיים בקבינט המדיני-ביטחוני בראשות אותו נתניהו. אבל עכשיו ציפי לבני היא מספר 2 במפלגה היריבה, שמבקשת להנהיג את המדינה, וראוי שהיא תחדד בפני הציבור את ההבדלים בתפיסת העולם הבטחונית בין המחנה הציוני לליכוד. במקום לעשות זאת, היא חוזרת לאותה רטוריקה נוחה שבה השתמשה נגד נתניהו החל מ-2008 ועד 2013, בעת שהייתה יו"ר קדימה, יו"ר האופוזציה ואחר כך יו"ר התנועה. הרטוריקה הזו מציגה את נתניהו כדמות שמסכנת את ביטחון ישראל. לבני היא קמפיינרית טובה, מרואיינת אמינה ואינטליגנטית ופוליטיקאית מנוסה, שהוזכרה בשבועיים האחרונים גם כמי שיכולה להתאים לתפקיד שרת הביטחון. לכן, מי שניסה ללמוד מתוך הראיון האחרון במה שונה תפיסת הביטחון שלה ושל חבריה למחנה הציוני מזו של ראש הממשלה נתניהו ושל שר הביטחון הנוכחי משה (בוגי) יעלון התאכזב. עם כל הכבוד, התקפה אישית אינה תפיסת עולם.