מסדרונות בית-המשפט העליון המו ביום ראשון (16 בפברואר) אדם. העיתונאים הרבים, נציגי התקשורת הישראלית והזרה, שמו פעמיהם לאולם שבו דן הרכב מיוחד של תשעה שופטים בעתירות נגד "חוק החרם" שעבר בכנסת הקודמת (יולי 2011). חוק זה מאפשר לקנוס ישראלי או ארגון שקוראים להטיל חרם תרבותי, אקדמי או כלכלי על אדם או גורם מחמת זיקתו למדינת ישראל, אך גם "לאזור הנמצא בשליטתה", קריא- להתנחלויות בשטחים הכבושים. העותרים, ארגוני זכויות אדם ומספר אנשים פרטיים, הכריזו מאבק נגד החוק, בטענה שחרם הוא כלי מחאה לגיטימי בחברה דמוקרטית.
העותרים ציינו כי הסנקציות הכלולות בחוק (תשלום פיצוי כספי לנפגעים, מבלי שאלה יידרשו להוכיח שנגרם להם נזק, וכן הגבלות לגבי השתתפות במכרזים של המדינה וקבלת תמיכה ממוסדותיה), מרתיעות פעילי שלום מלעסוק בפעילותם הפוליטית. פרקליטות המדינה הודתה כי החוק פוגע בחופש הביטוי, אך טענה כי קריאה לחרם אינה חלק מ"ליבת חופש הביטוי" ואינה יכולה להיחשב שיח פוליטי לגיטימי.