בשיאו של מופע האימים של שר הכלכלה נפתלי בנט ביום שני [20 בינואר] בישיבת סיעת הבית היהודי בכנסת, הוא ניגש בתיאטרליות אל מפת ארץ ישראל שהוצבה מבעוד מועד לצדו, והצביע על אזור יהודה ושומרון. כמה דקות קודם לכן הוא הצהיר שהקמת מדינה פלסטינית תרסק את כלכלת ישראל, וכדי להסביר את המסקנה הגורפת הזו, הוא ביקש מהנוכחים לדמיין "לרגע אחד איך נראית כלכלת ישראל אם חס וחלילה תקום מדינת פלסטין...כשכל יום רק טיל אחד נופל ברחוב שנקר בהרצליה פיתוח. תשאלו את עצמכם איך בדיוק נראית כלכלת ישראל אם רק פעם בשנה מטוס שעומד לנחות בנתב"ג נופל. זה מרסק את כלכלת ישראל".
באותו בוקר פרסם ידיעות אחרונות בכותרתו הראשית, שמאה מבכירי הצמרת העסקית בישראל שיצאו לוועידה הכלכלית העולמית בדאבוס מתכוונים להעביר בה מסר ברור לראש הממשלה בנימין נתניהו. בדיווח נאמר כי הם יזהירו את נתניהו, אחד הנואמים המרכזיים בוועידה, מפני התרחבות החרמות על ישראל כתוצאה מהמשך הסכסוך, ומפגיעתם ביציבות הכלכלה המקומית ובצמיחתה. בין השמות שהוזכרו ברשימת המאה נמצאים מנכ"ל שטראוס עפרה שטראוס, מנכ"ל גוגל ישראל, מאיר ברנד, מוריס קהאן ממייסדי אמדוקס, והיזם יוסי ורדי המכונה "הגורו של האינטרנט הישראלי".
את הקריאה הזאת, שיצאה מתוך מרכז העצבים של הכלכלה הישראלית, ביקש בנט לסתור באמצעות תיאוריה משלו הגורסת כי עצם קיומו של תהליך מדיני עם הפלסטינים הוא הרסני לכלכלת ישראל. למרבה המבוכה, התיאוריה של השר הייתה רק אסופה אקלקטית ומגושמת של טיעונים, שנעטפו היטב בדברי הפחדה והוצגו על רקע אמצעים ויזואליים כמו מפה וגרף. כך טען בנט, כי בשנים שבהן נעשה ניסיון להידברות עם הפלסטינים, הטרור גאה והכלכלה הישראלית ניזוקה.
הדוגמה הבולטת שהוא הביא לחיזוק קביעתו הייתה המשבר הכלכלי בתחילת העשור הקודם, שפרץ כתוצאה מכישלון שיחות קמפ דיוויד בשנת 2000. "בעוד כלכלת העולם ממשיכה לצמוח", אמר בנט, "כלכלת ישראל מתרסקת. מה קרה? אהוד ברק הלך לקמפ דיוויד, ותיכף אחרי זה התחילה האינתיפאדה השנייה וכלכלת ישראל התרסקה".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
