במוצאי השבת האחרונה (14 בדצמבר) זימן ראש הממשלה בנימין נתניהו ישיבה יוצאת דופן ב"חדר המצב", שריכז את פעולות ההצלה במהלך סופת השלגים שפקדה את ישראל. בזה אחר זה התייצבו מול המצלמות ראש עיריית ירושלים, מפכ"ל המשטרה, יו"ר חברת החשמל, נציג אגף הרווחה בעירייה, ויסלחו לי אלה שקצרה היריעה מלהזכירם. ראש הממשלה האזין בסבלנות לדיווחים על המאמצים לחלץ חולים, לחדש את זרם החשמל ולפלס דרכים. הוא חקר ונועץ, קודם שהנחה ופיקד. הכול בשידור חי, כדי שהציבור יוכל ללמוד מקרוב על האתגרים שעומדים בפני המנהיג, ולמען יוכל כל אזרח לחוש שהוא שותף להכרעות הגורליות.
במהלך שתי הכהונות האחרונות שלו היו לנתניהו שני נאומים היסטוריים: "נאום בר-אילן", מיוני 2009, ו"נאום חייו" (בפני שני בתי הקונגרס, במאי 2011). בימים אלה ניצב ראש הממשלה בפני הכרעה היסטורית, שהיא ללא ספק גם הכרעת חייו. מדוע שראש הממשלה לא יאמץ את הנוהג המרשים להזמין את דרגי העבודה של שירותי החירום וההצלה לשיח פומבי בפגעי מזג האוויר, לדיון פתוח גם בסוגיות גורליות אחרות?
