טראומת יום כיפור של מקבלי ההחלטות
גם כיום, 40 שנה אחרי המלחמה הקשה ההיא, המחיר הפוליטי שמשה דיין וגולדה מאיר שילמו צרוב היטב בתודעה של הדרג המדיני.
בשיחה גלוית לב בין יצחק רבין לעיתונאית ניבה לניר ב-1980, שיחזר ראש הממשלה לשעבר את הימים שלאחר הגשת מסקנות הביניים של ועדת אגרנט - הוועדה הממלכתית לחקירת מחדל מלחמת יום הכיפורים. רבין, שכיהן כשר העבודה והרווחה בממשלת גולדה מאיר, סיפר בשיחה עם לניר על הזעזוע שאחז בו כשהבין שמאיר ושר הביטחון משה דיין מתכוונים לאמץ את מסקנות אגרנט, שפטרו אותם מאחריות לחוסר מוכנותה של ישראל למלחמה, והטילו אותה במלואה על הדרג הצבאי.
"לא היתה שום אפשרות שאקבל את מסקנות הדו"ח", אמר רבין, "לא היתה ולא תהיה אפשרות שאסכים להטלת אחריות על הדרג הצבאי, אם לא תוטל גם על הדרג המדיני המופקד עליו. הביטוי 'רתחתי' הוא אנדרסטייטמנט שבאנדרסטייטמנט כדי לתאר את מה שהרגשתי. הממשלה היתה צריכה לדחות את הדו"ח. יצאתי מהישיבה בזעם על התהליך מראשיתו, על המסקנות, ועל נכונותם של ראש הממשלה ושר הביטחון לקבלן."
ההמשך ידוע. הממשלה אמנם אישרה את המסקנות, אך המחאה הציבורית לא שקטה ולא השלימה עם הסרת האחריות מהדרג המדיני, והביאה להתפטרותם של גולדה מאיר ולאחר מכן דיין. תבוסת "המערך" והמהפך השלטוני בבחירות 1977 היו המשך ישיר של אותה אווירה בציבור הישראלי.
ועדת אגרנט היתה הפעם הראשונה שבה מלאכת החקירה הופקדה בידי גורם חיצוני לממשלה, ויצאה משליטתה. בעקבות מסקנותיה, שנתיים לאחר המלחמה נחקק חוק יסוד הצבא, המסדיר את יחסי הכוחות בין הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. החוק קובע כי הצבא נתון למרותה של הממשלה וכפוף לשר הביטחון. מבחינה זו מהווה מלחמת יום הכיפורים את קו פרשת המים, שממנו ואילך האחריות על מחדל ביטחוני בסדר גודל לאומי הוטלה בראש ובראשונה על הדרג המדיני.
