שני אתגרים גדולים מזדקרים בפתח שנת הלימודים החדשה. האחד, כבר שנים שישראל מנסה לשלב תכנים אוניברסליים לתוך הלימוד החרדי, אך ללא הצלחה. השני, כבר שנים שהמדינה מצהירה בקול גדול שהיא שואפת לגשר על הפערים העמוקים שנפערו בין תלמידים ממרכז הארץ לבין תלמידים מהפריפריה.

מהנתונים שפרסם משרד החינוך השבוע [2 בספטמבר], שוב עלה כי בתי ספר ביישובים משגשגים מנפקים יותר תלמידים זכאים לבגרות מאשר ביישובים בפריפריה. בחלוקה הזאת, היישובים הערביים, למעט בודדים ביותר, נמצאים בתחתית הרשימה של ההישגים החינוכיים.

אנשי אקדמיה שבוחנים את מערכת החינוך, תולים את הפערים העמוקים באופי הקפיטליסטי של החיים בישראל. גם השנה מתמודדת מערכת החינוך בישראל מול תהליך מואץ של הפרטה. על הנייר מדובר אמנם בחינוך חינם כבר מגיל 3 לכל ילדי ישראל, אך בפועל המציאות שונה מאוד. כמו הייתה חנות כלבו, מערכת החינוך מציעה את מוצריה הטובים ביותר לכל המרבה במחיר. מי שמשלם יותר, מקבל יותר. מי שאין ידו משגת לשלם, משתרך מאחור.

הנתונים שפרסם משרד החינוך השבוע משקפים את תוצאותיה העגומות של אותה הפרטה. הם מציבים את ערי הפיתוח בדרום ובצפון מתחת ל-50% זכאות לבגרות. היישובים הערביים, כאמור, משתרכים הרבה מאחור. את רשימת היישובים סוגרים כפר קאסם וג'סר א-זרקא. רק שני תלמידים מתוך עשרה הצליחו השנה לקבל תעודת בגרות בשני היישובים הללו. ביישובים המבוססים ברחבי הארץ התמונה שונה לחלוטין. שמונה עד תשעה מתוך עשרה תלמידים זכאים לתעודת בגרות.