יתקוף או לא יתקוף - זאת כבר לא השאלה. נשיא ארה"ב ברק אובמה, על אף התנגדות דעת הקהל בארצו, מחויב לתקוף בסוריה משום שהקו האדום שהציב במפורש נחצה מזמן. מתקפה כימית אחת בפרברי דמשק זעזעה את העולם הרבה יותר ממאה אלף ההרוגים שנפלו במערכה העקובה מדם עד כה.
השאלה המהותית שצריכה להישאל היא מה מתכוונת ארה"ב להשיג במהלומה צבאית? האם יש לה מטרה נוספת מלבד להראות שאובמה עמד במילתו? אם תהיה מתקפה אמריקאית שתסתכם במכת אש אחת, או בסדרה של תקיפות על יעדים אסטרטגיים כמו מפעל ליצור נשק כימי, מחסני תחמושת או אפילו ארמון הנשיאות בדמשק כדי להרתיע את אסד - התוצאה תהיה בהתאם. בשאר ייצא ממחבואו ויכריז בפני מה שנותר מעמו, שהוא אינו נכנע לאימפריאליזם האמריקאי הדורסני על אדמתה של סוריה.
סביר מאוד להניח, במקרה כזה, כי גם שמה של ישראל ישתרבב לרשימת קושרי הקשר נגד אסד, שמנסים לפלג ולהחריב את ארצו. כמה ימים אחרי התקיפה יתקיימו הפגנות תמיכה של מאות אלפי סורים במנהיגם. הם ימחו על כך שהאמריקאים ושותפיהם עושים יד אחת עם המורדים כדי להדיח את נשיאם, הנלחם על חייו ועל חירותה של ארצו.
תקיפה כזאת לא תשיג כלום. אזרחי סוריה – אלה שאינם מעורבים בלחימה ואינם חיים במוקדי הקרבות ופשעי המלחמה של הצבא הסורי - יתאחדו סביב נשיאם. זוהי תופעה מוכרת בעתות משבר: האזרחים שמים בצד את המתחים והמחלוקות ומתאחדים נגד אויב משותף מבחוץ. אפשר גם להניח שחלק גדול מאזרחי סוריה שצפה בתמונות הקשות של תוצאות המתקפה הכימית משוכנע שמדובר בתעמולה שקרית של המורדים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
