עד לפני כמה שבועות השם היבה חמדי אבו-סייף לא אמר דבר לרוב הישראלים. אבל אז פרצו האירועים הדרמטיים בקהיר, ששיאם בהדחת הנשיא מוחמד מורסי, ושמה של האקדמאית המצרייה עוטת כיסוי הראש נעשה שגור בפי כול. יחד עם ידידה, החוקר ומדריך הטיולים הוותיק ד"ר מוניר מחמוד, היא הפכה לדוברת המרכזית בעברית של תנועת המחאה נגד מורסי.

מליבה של הכיכר החמה ביותר בעולם הערבי סיפרה היבה לישראלים, בשפתם, מה הניע את ההמונים לדרוש את סילוקו של מורסי. היא הסבירה בלהט כי בהיענותו של הצבא לדרישת העם היה  דווקא משום מעשה נעלה של דמוקרטיה. כאשר הרגישה צורך, לא היססה להשמיע דברי תוכחה. "הפרשנים הישראלים אינם חיים במצרים," אמרה. "השקפת העולם שלהם מוגבלת לאינטרס שלהם, האישי או הלאומי."

את הופעת הבכורה שלה בתקשורת הישראלית עשתה אבו-סייף לפני ארבעה חודשים בגלי צה"ל. ערב הדחתו של מורסי היא התראיינה שוב לאותה תחנה, ומשם כבר הייתה הדרך קצרה להופעות סדירות בכלי תקשורת אחרים בישראל. בעקבותיה, ובעקבות מוניר מחמוד, הגיעו לרשתות השידור הישראליות מצרים נוספים דוברי עברית, בהם המתרגם עמר זכריא, העיתונאי מוחמד מגדי, אשת הטלוויזיה פאטמה הלאלי ואיש השיווק יאסר מוחמד מרזוק, שהתפרסם בכינוי הפייסבוק שלו "המקליד המהיר מקהיר".

שיתוף פעולה כזה בין אזרחים מצרים פרטיים לבין כלי תקשורת ישראלי לא התאפשר בקלות כה רבה לפני שנה או שנתיים, ובוודאי שלא בעידן של חוסני מובארק, והוא תוצאה ישירה של האירועים הדרמטיים שעוברים על קהיר בשנים האלה. "זה היה מצוין. קיבלתי חופש מלא לבטא כל מה שאני רוצה, וחבל שזה לא נעשה בנסיבות משמחות יותר," מסכם עמר זכריא. זכריא מסביר לאל-מוניטור את המוטיבציה שלו לדבר אל הישראלים: "רציתי שהציבור בישראל יידע את התמונה מכלי ראשון. אני חושב שזה יכול לקרב בין העמים." ואילו המקליד המהיר יאסר מוחמד כתב בדף הפייסבוק שלו: "כבשתי את ישראל ללא נשק כשפתחתי את הפה ואת הלב."