לפני כשבע שנים, ערב בחירות 2006, הזדמנה לי שיחה לא פורמאלית עם שרה נתניהו, רעייתו של ראש הממשלה,. הרבה מתח היה באוויר אז. הליכוד עמד בפני הגדולה שבתבוסותיו, ונתניהו, שעמד בראשו, נאלץ להתמודד עם הקמת קדימה, ואל מול כעס עצום שהצטבר בקרב מצביעי מפלגתו, שנפגעו מהגזרות הכלכליות שהנחית עליהם כשר אוצר.
באווירה זו התנהלה השיחה עם הגברת נתניהו. היא הייתה מלאה בכעסים וטרוניות על כפיות הטובה של הציבור הישראלי והתקשורת המקומית כלפי בעלה. "בעלי", היא אמרה שוב ושוב בהתרגשות, "הציל את הכלכלה הישראלית. הוא עשה דברים גדולים בשביל האנשים כאן, ובמקום להעריך את תרומתו מחפשים אותו כל הזמן." אני לא זוכרת אם השתמשה במילה "רדיפה", אבל אין ספק שאחרי כשעה של חזרה על אותה מנטרה של "כפיות טובה", עלתה מהשיחה תחושת רדיפה עמוקה.