כשקריין החדשות ציטט ברדיו את הידיעה על התגובה הלאומית הגאה של נתניהו לביקורת חסרת התקדים שהפנה נגדו הנשיא אובמה ביום שלישי, בדיוק עמדתי ברמזור ארוך במיוחד. הפניתי מבט שמאלה, אל עבר אחד משלטי החוצות הגדולים. "מנהיג חזק לעם חזק", נכתב בו, לצד דיוקן ענקי של בנימין נתניהו. כמה קולות נוספו עכשיו לליכוד ביתנו, חשבתי לעצמי. כמה מהנהגים שממתינים מסביבי בייאוש לאור ירוק, שומעים זאת עכשיו ואומרים לעצמם: "מזל שיש לנו ראש ממשלה חזק. רק ביבי יכול להעמיד את האובמה הזה במקומו". נזכרתי שסקר שנערך ערב הבחירות לנשיאות בארצות הברית גילה, כי אילו אובמה היה עולה לישראל, הוא היה מתקשה להיבחר לראש עיריית פתח תקווה.
כלל לא בטוח שאובמה ויועציו הפוליטיים מרוצים מהפרסום של ג'פרי גולדברג ברשת בלומברג. לא אופתע אם בימים הקרובים הם ישלחו את השגריר דן שפירו לאחת מרשתות הטלוויזיה בישראל כדי לספר לנו ש"מעולם היחסים בין שתי המדינות לא היו נפלאים כל כך". אבל אם אותן שיחות סגורות של אובמה, שציטט העיתונאי האמריקאי נכונות, אז מעולם לא הוטחה בראש ממשלה ישראלי ביקורת חריפה כל כך ("ראש ממשלה פחדן", ו"ישראל לא יודעת מהם האינטרסים שלה", היו רק חלק ממנה).
