דילוג לתוכן העיקרי

אי של יציבות בתוך ים סוער

בפעם הראשונה מזה עידנים, מתקיימת מערכת בחירות בישראל אבל כולם כבר יודעים מה יהיה כאן אחריה. בפעם הראשונה מזה יובלות, הנעלם הגדול אינו מה יהיה בישראל, אלא מה יקרה סביבה, בשאר המזרח התיכון הרותח. איש לא יודע לאן הולכת מצרים ומה יילד שם יום, או שנה. 
Israeli border policemen chat behind a police barrier during Friday prayers in Jerusalem's Old City December 14, 2012. REUTERS/Amir Cohen (JERUSALEM - Tags: RELIGION MILITARY)
קראו 

בפעם הראשונה מזה עידנים, מתקיימת מערכת בחירות בישראל אבל כולם כבר יודעים מה יהיה כאן אחריה. בפעם הראשונה מזה יובלות, הנעלם הגדול אינו מה יהיה בישראל, אלא מה יקרה סביבה, בשאר המזרח התיכון הרותח. איש לא יודע לאן הולכת מצרים ומה יילד שם יום, או שנה. איש לא יודע איזו סוריה תצוץ, אם תצוץ, מבין ההריסות לכשתגיע שעתו של בשאר אל-אסד, והיא תגיע בקרוב. איש לא יודע אם ירדן, כפי שאנו מכירים אותה כעת, תחזיק מעמד, ומה יעלה בגורל בית המלוכה ההאשמי. תשאלו באמ"ן, תקשו על המוסד, תבררו במשרד החוץ, נסו באירופה, באמריקה, ברוסיה, לא תעלו דבר. השאלות רבות וקשות, תשובות אין.

בפעם הראשונה מאז שההסטוריה המודרנית סופרת את עצמה, ישראל היא אי של יציבות בתוך ים סוער של אי וודאות. עד היום,כמעט כל קמפיין בחירות בישראל הוביל למהפך, ראשי ממשלה עלו וירדו, הימניים הפתיעו והלכו למהלכי שלום, השמאלנים יצאו למלחמות, ממשלות קמו ונפלו, מהפכים, מפצים פוליטיים, אי אפשר היה לסמוך על שום דבר בירושלים. ראש ממשלה אחד נרצח, השני חטף שבץ ונמוג, השלישי גורש על ידי מערכת המשפט. האדמה זזה ורעדה כל הזמן. היום, זה התהפך, אבל לגמרי. בישראל, מה שהיה הוא שיהיה. ליברמן ונתניהו יהיו נתניהו וליברמן. עם החרדים, בלי החרדים, זה לא ישנה הרבה בראייה מדינית גיאופוליטית. נפתלי בנט יתקזז עם לבני ולפיד, מי שמקווה שמהתבשיל הזה ייצא תהליך מדיני, עושה את זה על אחריותו. ואילו סביב ישראל, מקום בו רבצו שליטים יציבים וקבועים עשרות שנים, ייהום הסער. מובארק, שכונה על ידי שמעון פרס ה"סלע האיזורי", כלוא בכלוב. האחים המוסלמים השתלטו, האופוזיציה הליברלית משיבה מלחמה שערה, מוחמד מורסי נאחז בשלטון ומבין על בשרו את מגבלות הכוח. כל דבר יכול לקרות במצרים בשנים הקרובות. בסוריה, לעומת זאת, כל דבר כבר קרה. בשאר אל-אסד, לאט אבל בטוח, מגיע למספרים שטבח אביו בחאמה. בין 40 ל-50 אלף סורים נהרגו, היד עוד נטויה, אם כי כבר ברור שהתהליך בלתי הפיך. אסד יעלה השמיימה בדם ואש. האם סוריה תשמור על לכידות ותמשיך להתקיים כמסגרת מדינתית שלמה? ספק רב. ואם כן, איזו סוריה היא תהיה? מתונה, פרגמטית ומקורבת למערב, או שסועה, אלימה ונתונה להשפעת אל-קאעידה? או, במילים אחרות, כמה זמן יקח לנו להתגעגע לאסד? הרי בעומק הלב, רבים באיזור, וגם מחוצה לו, כבר מתגעגעים לרוב השליטים המודחים. למובארק זה ברור, אבל אולי גם לסדאם חוסיין, ולקדאפי, וגם לאחרים. כי הדמוקרטיה, בתצורה המזרח תיכונית איסלמיסטית שלה, מצטיירת כמתכון למהומות, צרות, קיצוניות וחוסר יציבות. איפה הימים שמילה היתה מילה, שליט היה שליט, אפשר היה לסגור דברים, לחתום על הסדר מדיני או לצאת למלחמה מסודרת. במקום זה, הגיע הכאוס.

Access the Middle East news and analysis you can trust

Join our community of Middle East readers to experience all of Al-Monitor, including 24/7 news, analyses, memos, reports and newsletters.

Subscribe

Only $100 per year.