דווקא בעיצומם של ימים נוראים לארגוני זכויות אדם ופעילי שלום ישראלים, עשתה ממשלת נתניהו את מה שכל קודמותיה לא עשו לקידום עיקרון השוויון בין בני אדם. ההחלטה מ-31 בינואר להקצות רחבה מיוחדת במתחם הכותל המערבי למתפללים מהקהילה הרפורמית והקונסרבטיבית, ביחד עם נשות הכותל, זכתה לתואר "היסטורית" ו"חסרת תקדים". אך האם הסנונית הזאת מבשרת את האביב היהודי הליברלי? האמנם אפשר לראות בהחלטה הזו את ראשית מימושה של ההבטחה שהשמיע ראש הממשלה נתניהו בנובמבר האחרון לחזק את הזרמים היהודים הלא אורתודוקסיים בישראל? "הכותל הוא מקור לאחדות בעמנו ולא למחלוקת...כל יהודי צריך להרגיש רצוי בישראל", הכריז נתניהו בוועידת הפדרציות היהודיות בארה"ב.
אפשר להבין לרוחם של ראשי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית בישראל ובארה"ב והפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, שקידמו בברכה את ההחלטה. מותר להשתתף בשמחתן של נשות הכותל, רבות מהן פעילות מרצ, שמיהרו להתעטף בטליתות ולהודות לממשלה על המחווה החשובה. אבל ספק רב אם ההחלטה בענין הכותל היא אבן פינה לבניית יחסים חדשים בין מדינת היהודים לדת היהודית. הסיכוי שהממשלה הזאת תפריד בין הדת (וליתר הדיוק, הזרם האורתודוקסי שלה) למדינה, דומה לסיכוי שהיא תפריד ממנה את הכותל המערבי. כך גם הסיכוי שהיא תכיר בגיור רפורמי, בגירושין או נישואין רפורמיים, ותקצה לקהילה הקונסרבטיבית תקציב הוגן לבניית בתי כנסת.
