עוד שנה נפתחה ללא אור בקצה מנהרת הכיבוש האפלה. עם הסתלקותו של שר הפנים סילבן שלום מהממשלה בחודש שעבר [דצמבר], אפילו התיק הריק מתוכן "הממונה על המו"מ עם הפלסטינים" נותר ללא דורש. נתניהו ממנה לשר הפנים את אריה דרעי, מי שישב בכלא (2002-2000) בעוון לקיחת שוחד בעת שכיהן כשר הפנים. לשכות שר החוץ, התקשורת, הכלכלה ושיתוף הפעולה האזורי עדיין מיותמות בפועל, כשרשמית כולן מוחזקות בידי נתניהו. 2016 יצאה לדרך עם ידיעות על תוכניות חדשות להכשרת מאחזים, וכשנתניהו מנצל רצח של שלושה אזרחים [1 בינואר] כדי לגלוש על הגלים החביבים עליו: גלי שנאת האחר, הפחד וההתקרבנות.
המצב אינו טוב יותר בגזרת הדמוקרטיה, הסובלנות וחופש הביטוי. הממשלה מאשרת הצעת חוק של שרת המשפטים איילת שקד לחייב פעילי זכויות אדם ואחרים, שארגוניהם מקבלים סיוע מממשלות זרות, לשאת תגי זיהוי מיוחדים בעת ביקור בכנסת; שר החינוך נפתלי בנט מברך על פסילתו להוראה של רומן על אהבה בין פלסטיני ליהודיה; שרת התרבות מתערבת בתכנים המושמעים בגלגל"צ, תחנת רדיו הכפופה בכלל לשר הביטחון; ומורים לאזרחות בתיכונים מתריעים כי מתוכנית הלימוד הושמטו "נושאים המדגישים את החשיבות של הבנת הדמוקרטיה כרעיון שמעבר להכרעת הרוב ומחייב סובלנות, פלורליזם וזכויות מיעוט".
