מזכיר המדינה ג'ון קרי חזר לאחרונה בידיים ריקות ממסעו לירושלים ולרמאללה (24 בנובמבר), ולראשונה אי-פעם נדמה שהאופטימיסט הבלתי נלאה התפכח לגמרי מהתקווה להתניע מחדש את המשא ומתן הקפוא בין ישראל לפלסטינים. הוא גילה שראש הממשלה בנימין נתניהו סרבן עוד יותר מתמיד, ואת הנשיא אבו מאזן מצא חלש יותר ומדוכא יותר. מקור בכיר במחלקת המדינה האמון על המזרח התיכון תיאר לאל-מוניטור את המצב הנוכחי במונחים עגומים מאוד. בממשל אובמה חוששים כי היעדרם של אופק מדיני ושל תקווה לפלסטינים עלול להפוך את גל האלימות הנוכחי והכאוטי לאינתיפאדה אלימה ומאורגנת יותר.
הבכיר, שביקש לשמור על עילום שם, התלונן גם על מצב היחסים בין וושינגטון לירושלים: "הפער במדיניות מול ממשלת נתניהו הוא אסטרטגי באופיו. ראש הממשלה רואה בשימוש בכוח אופציה הכרחית בכל משבר אזורי. בממשל אובמה רואים בשימוש בכוח מוצא אחרון, כזה שמשתמשים בו בלית ברירה לאחר שמוצו הערוצים הדיפלומטיים. כך היה גם במשא ומתן על ההסכם עם איראן. כעת, לאחר שהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) פרסמה את הדו''ח שלה ב-1 בדצמבר, וקבעה כי מאז 2009 איראן אינה עוסקת בפיתוח מעשי של נשק גרעיני, רבים בממשל תוהים מה היה קורה אם הרפובליקאים ונתניהו היו מנצחים בדיון בקונגרס". על פי אותו מקור, ניתן לשאול את אותה שאלה גם לגבי הדיון שהתקיים בעבר סביב המלחמה בעיראק. נתניהו תמך אז בנשיא ג'ורג' וו' בוש בהחלטתו לצאת למלחמה, והיה שותף לאמונה שזה ישים קץ לאיום הטרור. אבל ההפך הוא הנכון; כי מתוך המלחמה ההיא נולדה המדינה האיסלאמית.
