אגדה עתיקה מספרת על ראש שבט נוודים טורקי שעצר את סוסו בפתח אוהל, שם נתלה קילים - שטיח צמר דק – שנארג אך לאחרונה. הוא מיהר לברר מיהו אביה של הנערה שארגה את השטיח. כשהופיע האב, אמר לו ראש השבט, "הרשה לבתך להינשא לבחיר לבה." אביה ענה לו, "זה בלתי אפשרי, כי הוא עני בדיוק כמונו." אבל ראש השבט העניק לו תגמול נאה ששכנע אותו, ואז הוסיף, "אמור לבתך שלא תפריז עם הצבע האדום ושתוסיף קצת ירוק." האגדה אמורה לחלוק כבוד לאהבה, אך בה בעת גם ממחישה שקילים אחד שווה אלף מילים.
באופן מסורתי, באנטוליה אורגים את הקילים לשימוש ביתי - משטיחי תפילה ועד שטיחי נדוניה יקרי ערך - ולמסורת הזו שורשים עתיקים עוד מהמאות השמינית והתשיעית לספירה.