אין דבר שישראלי גאה, בנימין נתניהו למשל, שונא יותר מאשר "לצאת פראייר". ראש הממשלה אפילו יודע איך אומרים בפרסית "אנחנו לא פראיירים", (ראו ראיון שהעניק לפני כשנה לרשת בי-בי-סי בשפה הפרסית). ישראלי זקוף קומה שכמוהו לא מבליג על נסיון של השכנים החצופים להפוך את הגדה המערבית ומזרח ירושלים - סליחה, את יהודה ושומרון וירושלים המאוחדת בירת ישראל הנצחית - למדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67'. "מנהיג חזק" כנתניהו אינו עובר לסדר היום על עזות המצח של הרשות הפלסטינית, שהעזה להגיש בקשה להצטרף לבית הדין הבינלאומי הפלילי. הוא לא איזה תבוסתן שכשיורקים עליו הוא ממלמל את ברכת הגשם. רק זה חסר לו - שנפתלי בנט יעשה עליו סרטון שיציג אותו כשמאלן שמתנצל בפני הגויים.
כדאי לשים לב לכך שנתניהו אינו מאיים שאם הפלסטינים יגישו לבית הדין הפלילי תלונות על פשעי מלחמה של ישראל, הם יאלצו להתמודד עם תלונות חמורות שבעתיים שישראל תגיש נגדם. ראש הממשלה מבין, מן הסתם, שעצם הגשת תלונה לבית הדין נגד תושב הרשות הפלסטינית, על סמך אמנת רומא, מהווה הכרה בכך שהרשות היא מדינה. בנובמבר 2012 ישראל התנגדה בתוקף אפילו לשדרוג מעמדה של הרשות ממשקיפה למדינה שאינה חברה באו"ם. בכיר במשרד החוץ אמר לאל-מוניטור בסוף השבוע, כי אף שלישראל יש "קייס" מצויין נגד הרשות, במיוחד לנוכח הקמת ממשלת הפיוס עם חמאס, המשפטנים ממליצים לשמור מרחק מבית הדין הפלילי.