הנה שיעור קצר, אך מאלף, בדמוקרטיה, שוויון ודו-קיום בנוסח ישראלי. התבוננו בסרטון ממצלמת האבטחה המתעד את התקרית בכפר כנא [7 בנובמבר], שבה שוטרים ישראלים הרגו צעיר ערבי. עכשיו דמיינו שהאירוע התרחש בהתנחלות יצהר. תארו לעצמכם שהצעיר בן ה-22 שהיכה בחלונות ניידת המשטרה ואז החל לסגת ממנה אינו חיר חמדאן, אלא ניר חמד, אחד מהצעירים המכונים "נוער הגבעות" שאינם מכירים בסמכותה של הממשלה ושהתנכלות לאנשי כוחות הבטחון היא אצלם עניין שבשגרה. כיצד ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מגיב על יריית המוות של השוטר בגבו של ניר? האם נתניהו היה מבטיח לבחון את האפשרות לשלול את אזרחותם של חברי הכת היהודית הקנאית, כפי שהתבטא כלפי פלסטינים המעורבים בהתפרעויות? האם השר נפתלי בנט היה משבח את השוטרים שהרגו את ניר ומזדרז להעניק להם גיבוי, עוד לפני שהמחלקה לחקירות שוטרים החליטה אם הירי בגבו של הצעיר היה מוצדק או לא?
תגובתם של חברי הכנסת הערבים הייתה כמובן שונה לחלוטין. אחמד טיבי טען כי הריגתו של חמדאן מאפיינת את יחסה של המשטרה לציבור הערבי כאל "אויבים שצריך למגר". טיבי לא היה מקורי. ועדת חקירה שמונתה על ידי ממשלת ישראל 14 שנה בדיוק לפני האירוע הקטלני בכפר כנא, קבעה כי "המשטרה חייבת להטמיע בקרב שוטריה את התובנה, כי הציבור הערבי בכללו אינו אויב שלהם, וכי אין לנהוג בו כאויב". הוועדה, בראשותו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, תיאודור אור, חקרה את אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 ערבים ישראלים מאש חיה של שוטרים. חבריה המליצו ב-2003 "להטמיע בכל דרגי המשטרה את חשיבותה של התנהלות שקולה ומתונה ביחסים עם המגזר הערבי".