בוול סטריט ג'ורנל דווח בשבוע שעבר על הדיון שהתפתח באל-מוניטור, ושזכה לחשיפה ויראלית באזור כולו, בשאלה האם האביב הערבי הוא הזרז למגמה גוברת והולכת של הפיכת ערי המפרץ - בהן דובאי ודוחא - למרכזי התרבות של העולם הערבי, במקום קהיר, דמשק וביירות.
סולטן אל-קאסמי עורר את הדיון כשכתב לאל-מוניטור: "עשרות שנים של מיעוט השקעות, וכן של מלחמות אזרחים מרות, הובילו לכך שמרכזי התרבות המסורתיים של העולם הערבי בצפון אפריקה ובלבאנט נותרו ללא תשתיות ראויות, החל מכבישים מיושנים ועד תוכניות לימודים ושיטות הוראה אקדמיות שנס ליחן. הבירות המסורתיות של העולם הערבי ספגו אמנם פגיעה קשה, אבל בודאי לא נכחדו. הערים הללו, שחלשו על הנפש הערבית במשך עשרות שנים במאה הקודמת, עשירות בתרבות, במשאבים טבעיים ובמשאב האנושי. ועם זאת, אם וכאשר יחל בהן תהליך של שינוי, הן ייתקלו בנוף בלתי-מוכר, שבו שולטות על העולם הערבי ערי המפרץ החדשות והמרשימות, ערים אשר הציבו רף שיהיה קשה מאוד לעמוד בו - לא רק ברמה האזורית, אלא הגלובלית".
