דווקא בגלל ההססנות שלו, דווקא מפני שהוא לא נראה שש אלי קרב, קל יותר להאמין לנשיא ארצות הברית ברק אובמה. ההתלבטות שלו, אם להגיב במתקפה צבאית לפשעי המלחמה של נשיא סוריה בשאר אסד, מעוררת הרבה יותר אמון מנאומים כוחניים וזחוחים של מנהיגים שמנסים לשדר לעולם שהם יודעים הכל. מנהיג ששולח את חייליו למערכה, לא כדי להגן על מדינתו מפני איום ישיר וממשי אלא בשם עיקרון ושמירה על נורמות בינלאומיות, חייב להסס.
דבריו של אובמה מסוף השבוע [30 באוגוסט], לפיהם "אמריקה מותשת ממלחמות", נאמרו בכנות שמעט מאוד מנהיגים בעולם היו מפגינים בפומבי ערב תקיפה צבאית. אחרי עיראק ואפגניסטאן, הסביר הנשיא שפעל מכהונתו הראשונה להסיג את כוחותיו משתי המדינות, "יש חשש מכל פעולה צבאית ...ואני מאוד מעריך את זה. מצד שני, חשוב שנכיר בכך שכאשר למעלה מאלף בני אדם נהרגים, בהם מאות ילדים תמימים, משימוש בנשק ש-98 או 99 אחוז מהאנושות אומרת שאסור להשתמש בו גם בשעת מלחמה, ואין תגובה, אנחנו שולחים מסר שלפיו לנורמות הבינלאומיות אין משמעות. וזה מהווה סכנה לביטחון הלאומי שלנו."
